<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ד'</h1>
<h2>דף כד.</h2>
וכן יש דרך אחרת שמותר לישראל להלוות ממונן ברבית, והוא שילוינו לנכרי. וכן לגר תושב מותר להלוות ברבית שנאמר [דברים כ"ג] לאחיך הא לאחריני מותר. ומיהו רבותינו גזרו ואסרו שלא יהא מותר אלא בכדי חייו גזרה שמא ילמד ממעשיו בהיותו רגיל עמו. ות"ח מותר להלוותו אפילו להרויח. וה"מ ברבית קצוצה אבל אבק רבית נוטל מהם כל אדם ואפילו יתר מכדי חייו. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ע' ע"ב] תניא לווין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב. ומוקי לה רב חייא בכדי חייו, ורבינא מוקי לה בת"ח ואפילו יתר מכדי חייו, דכיון דת"ח הוא לא גמר ממעשיו. והר"מ [מלוה פ"ה ה"א] כתב שמצות עשה הוא להלוות לגוי. ומפיק לה מההיא דגרסינן בספרי פרשת כי תצא לנכרי תשיך זו מצות עשה. ובספר ההגהות כתוב א"א אני לא מצאתי שמועה [זו], ואולי טעה בההיא דספרי, ופירושה לנכרי תשיך זו מצות עשה משום דה"ל לאו הבא מכלל עשה עשה והוא שלא ישיך לישראל, ע"כ. וכן הקשו עליו מההיא דגרסינן [ב"מ ע' ע"ב] מההיא דמכות [כ"ד ע"א] דדריש התם כספו לא נתן בנשך אפילו לגוי לא מוזיף. והאי דקאמרינן לנכרי תשיך לאו למימרא דלהוי מצות עשה, שעל דרך אחרת פירשו ר"ש, וזהו פירושו, מאי דכתיב מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא שנוטל מישראל ממונן וחונן ונותנו לאומות העולם שהן דלים מן המצות. ואמר רב נחמן אמר לי הונא כגון רבית דגוי. פירוש, אפילו רבית שנוטל ישראל מן הגוי יורד ממונן לטמיון. ומותיב ליה רבא לרב נחמן לנכרי תשיך מאי לאו תישוך. פירוש, לאו למימר דסבירא ליה דמצות עשה היא אלא הכי פריך מאי לאו תישוך כלומר מותר אתה ליקח ממנו נשך, וכיון דמותר אתה ליקח למה מורידו לטמיון, ומשנינן קרי ביה תשיך, כלומר אתה ישראל תנשך לו, כלומר אתה ישראל יכול אתה ליתן לו רבית, ומקשינן תשיך לא סגיא דלאו הכי, כלומר וכי בא הכתוב לצוות עלינו ללוות מגוי על כל פנים ולתת לו רבית, דאלו להתיר פשיטא מהיכא תיתי דאסור, ומשני דלהכי אמר שתנשך לגוי לא בא לחייבנו בכך אלא ללמדך שמכלל הן אתה שומע לאו, דדוקא לגוי אם תרצה תנשך אבל לאחיך לא תנשך לו, ומקשינן והאי למאי איצטריך והלא כתיב ולאחיך לא תשיך ואוקינן ליה בלוה לומר לא תנשך לו לישראל חבירך, ומשני לעבור עליו בעשה ולא תעשה. פירוש, לא תעשה דולאחיך לא תשיך שר"ל לא תנשך, ולעבור עליו בעשה מלנכרי תשיך דמשמע הא לאחיך לא תנשך ולאו הבא מכלל עשה עשה. ועל זה הדרך פר"ש ז"ל [דברים כ"ג] שאינו אלא רשות להלוות לגוי מן התורה ורבנן אסרו עליו אלא בכדי חייו וכדלעיל. וההיא דספרי דאוקי לנכרי תשיך במצות עשה יש לפרשה כפירוש הראב"ד ז"ל.
